שיטת ההוראה

אומנות המוזיקה מבוססת על זרימת הצלילים בזמן-מרחב. הזרימה המוזיקאלית מאורגנת ומושמעת לפי סדר, כללים ואיכויות הצליל המקובלים בתרבות מסוימת. תהליך הזרימה, כמו נשימה, הוא בלב האירוע המוזיקלי.

כדי לננן בכלי יש לאמן אדם חושב, שלמד להאזין ולהזרים אנרגיה מהגוף אל הכלי כדי ליצור רצף צלילים רצוי.לא אכנס כאן לכל הפרטים של התהליך אלא אסתפק בכך שיש ללמוד ביחד כדי לשפר כל דבר המוביל אל המטרה – ננינה מהנה לתלמיד ולסביבתו וגם למנוע כל דבר שבולם או מפריע לכך.
     בכל גיל מתחילים מנגינת מנגינות\קטעים, או יצירות המוכרים ו\או מתאימים ללומד. כן, כבר בשיעור הראשון לומדים לנגן או לשפר את רמת הנגינה. לכן יש צורך בפגישת הכרות לכל המעוניינים בדבר.
     בכל גיל ובכל רמה, מהמתחילים ועד המתקדמים ביותר, לומדים ביחד בשיעור – "הוראה פעילה", על מנת לזהות ולהבין נכון את החומר, ממנגינה פשוטה ועד ליצירה מורכבת וקשה, ולהתקדם לחשוב ולנגן בדרך הנכונה ככל האפשר ועל הלומד להתמיד ולחזור בביתו על אותו החומר ובאותה הדרך כפי שכבר למד באופן ראשוני בשיעור. בדרך זאת המורה לומד להכיר יותר ויותר את התלמיד ולהתקדם יחד איתו למטרה, לא תמיד מהר, אבל בטוח, וגם לשמור על תחושת ההשג והנאה של שניכם.
     אני קורא לתהליך הזה "הוראה מקיפה" כי בדרך זאת משלבים את כל המרכיבים של הנגינה- ידע, חשיבה מודרכת, האזנה, זכירה, תיפקודו של הגוף- עם חוויה מהנה לכל המשתתפים בשימחת הנגינה באופן פעיל או רק בהאזנה מהצד.